אנטישמיות באלג'יריה
ליהודי אלג'יריה היו שורשים מקומיים לפני הכיבוש הצרפתי. השלטון הקולוניאלי שינה את מעמדם, וצו כרמיה מ-1870 העניק אזרחות צרפתית כקבוצה לרוב היהודים הילידים במחוזות, בעוד רוב המוסלמים נותרו נתינים קולוניאליים.
גלו את אלג'יריהפורסם על ידי WTJהפרסום עודכן
אזרחות קולוניאלית הופכת למטרה של קמפיין
ליהודי אלג'יריה היו שורשים מקומיים לפני הכיבוש הצרפתי. השלטון הקולוניאלי שינה את מעמדם, וצו כרמיה מ-1870 העניק אזרחות צרפתית כקבוצה לרוב היהודים הילידים במחוזות, בעוד רוב המוסלמים נותרו נתינים קולוניאליים. אנטישמים מקרב המתיישבים האירופים תקפו את שוויון היהודים בעיתונים, בתנועות בחירות ובאלימות. וישי שלל את האזרחות ב-1940. העזיבה סביב העצמאות באה לאחר היסטוריה של הפרדה קולוניאלית, רדיפה ומלחמה על עתיד הארץ.
לפני 1830–1870
שורשים מקומיים וכיבוש · הכיבוש משנה מי שולט בשייכות
היהודים כבר השתייכו לחברה האלג'יראית כשצרפת כפתה סדר קולוניאלי חדש.
קהילה שהתקיימה עוד לפני השלטון הצרפתי
קהילות יהודיות חיו בעיירות באלג'יריה לפני הכיבוש הצרפתי של 1830. השפות, המסורות הדתיות וחיי התרבות שלהן התפתחו לצד שכנים מוסלמים. הטענה המאוחרת שיהודים היו רק נוכחות קולוניאלית צרפתית מחקה היסטוריה שקדמה לממשלה הקולוניאלית.
השלטון הקולוניאלי משנה את המעמד
הכיבוש הצרפתי ארגן מחדש את המוסדות ואת הסמכות המשפטית. יהודים ומוסלמים מקומיים הוכפפו למערכת קולוניאלית לא שוויונית. השינוי לא היה מעבר פשוט מדיכוי לחירות: השליטים החדשים קבעו מי יוכל לקבל זכויות ובאילו תנאים.
עולם משותף נחצה
במקומות כגון קונסטנטין השתתפו יהודים ומוסלמים בחיי תרבות ומוזיקה בערבית. הסיווגים הקולוניאליים לא גרמו להיעלמות מיידית של הקשרים, אך שינו את התנאים שבהם שלטו באנשים. חלוקה משפטית יכלה להעמיק גבולות חברתיים בתוך עולם מקומי משותף.
1870–1939
שוויון ותגובת נגד של מתיישבים אירופים · אנטישמיות הופכת למצע בחירות
צו כרמיה שינה את מעמד האזרחות, ופוליטיקאים מקרב המתיישבים האירופים הפכו את שוויון היהודים למטרה להתנגדות.
צו כרמיה
ב-1870 העניק צו כרמיה אזרחות צרפתית כקבוצה לרוב היהודים הילידים במחוזות אלג'יריה. רוב המוסלמים הילידים לא קיבלו אותה. הצו פתח ליהודים זכויות בתוך מדרג קולוניאלי שנותר לא שוויוני. הוא גם הפך למוקד התנגדות אנטי־יהודית מאורגנת.
דרימון ורג׳יס מלבים שנאה
אדואר דרימון ומקס רז'יס נבחרו לתפקידים פוליטיים באמצעות מסעות אנטישמיים מפורשים. עיתונים ותנועות האשימו יהודים בניצול אלג'יריה ודרשו להדירם. אנטישמיות של מתיישבים אירופים הייתה כוח מרכזי בהיסטוריה הזאת; אי אפשר להסבירה רק כסכסוך עתיק בין דתות מקומיות.
קונסטנטין, 1934
האלימות האנטי-יהודית בקונסטנטין ב-1934 התרחשה בתוך אקלים רחב יותר של תסיסה ומתיחות קולוניאלית. מוסלמים מקומיים השתתפו בהתקפות, בעוד שעוינות המתנחלים האירופית הייתה גם חלק מההקשר. זיהוי הזרמים הללו מסביר יותר מאשר ייחוס יחס קבוע יחיד לכל אחת מהאוכלוסיות.
1940–1943
נשללה האזרחות · זכות שנשמרה במשך עשרות שנים נמחקת
משטר וישי שלל את אזרחותם של היהודים; נחיתת בעלות הברית לא הביאה להשבתה המיידית.
7 באוקטובר 1940
משטר וישי ביטל את צו כרמיה ושלל מהיהודים שעליהם חל את אזרחותם הצרפתית. חוקים נוספים הדירו יהודים ממקצועות וממערכת החינוך. החלטה של המדינה יכלה לשלול מאדם את הבסיס החוקי להשתתפות בחברה. המשטר העניק למוצא משקל רב יותר מאשר לעשרות שנים של אזרחות.
הכיתה נסגרת
מכסות והדרות אנטי-יהודיות הוציאו ילדים מבתי ספר ומבוגרים מפרנסתם. משפחות ארגנו צורות חינוך חלופיות תחת אילוצים חמורים. התוצאה המעשית של מדיניות גזע לא הייתה רק תווית: היא צמצמה את עתידו של הילד ואת יכולתו של משק הבית לשרוד.
השבת הזכויות אורכת שנה נוספת
נחיתות בעלות הברית בנובמבר 1942 סיימו את שליטת וישי באזור, אך לא השיבו מיד את צו כרמיה לתוקף. האזרחות הוחזרה באוקטובר 1943. העיכוב ממחיש מדוע שחרור צבאי והשבת זכות מסוימת הם אירועים שונים.
1954–1962 ואילך
מלחמה ועזיבה · החלוקה הקולוניאלית עוקבת אחר משפחות מעבר לים
רוב יהודי אלג'יריה עזבו סביב העצמאות, כשהם נושאים את ההשלכות של חוקי האזרחות הקודמים.
מלחמה על עתידה של המדינה
מלחמת אלג'יריה הציבה קהילות בתוך אלימות ותביעות נאמנות מתחרות. האזרחות הצרפתית קשרה את רוב יהודי אלג'יריה לצרפת מבחינה חוקית, ואילו שורשיהם המקומיים קדמו בהרבה לשלטון הקולוניאלי. השילוב הקשה במיוחד על שאלת השייכות לקראת העצמאות.
העזיבה של 1962
בסמוך לעצמאות ב-1962 עזבו רוב יהודי אלג'יריה, בעיקר לצרפת. פחד, מלחמה, אי־ודאות וקשרים משפטיים עיצבו את העזיבה בצירופים שונים. היקף ההגירה שינה קהילה ותיקה. העזיבה אינה מעידה שכל משפחה חוותה אותו לחץ או החזיקה באותן עמדות פוליטיות.
האזרחות מעצבת את הבית הבא
יהודי אלג'יריה הגיעו לצרפת בדרך כלל כאזרחים צרפתים ויכלו לקבל סיוע שניתן לשבים אליה. יהודים שהגיעו ממרוקו ומתוניסיה היו בעלי מעמד שונה. כך השפיעו כללים קולוניאליים קודמים על הקליטה לאחר ההגירה, והראו כיצד חלוקה ישנה יכולה לשרוד מעבר למשטר שיצר אותה.
2023–הווה
7 באוקטובר והיום · 7 באוקטובר והיום
הפילוגים שיצר הקולוניאליזם ודימויי האויב האנטי־קולוניאליים מזינים כיום טשטוש בין יהודים, ציונות וישראל.
הקהילה שנעלמה מהמרחב הציבורי
תחת השלטון הצרפתי העניק צו כרמיה לרוב יהודי אלג'יריה מעמד אזרחי שונה מזה של האלג'יראים המוסלמים. בהמשך הופנו כלפי יהודים אנטישמיות של מתיישבים והדרה בידי משטר וישי; סיום השלטון הקולוניאלי והעזיבה ההמונית שינו שוב את הקהילה.
עד ימינו הצטמצמו מאוד החיים הקהילתיים היהודיים הגלויים. להיעדר הזה יש חשיבות בבחינת התקופה שלאחר 7 באוקטובר. מיעוט דיווחים על תקיפות אינו מעיד כשלעצמו שיהודים מרגישים חופשיים להופיע בציבור. דיווחים על חופש הדת מתארים דווקא מגבלות על קיום יהודי גלוי.
הסיפור הקולוניאלי מופנה נגד עם שלם
השלטון הצרפתי העניק לרוב יהודי אלג'יריה אזרחות שונה ממעמד האלג'יראים המוסלמים, ובה בעת הדירו אותם אנטישמיות המתיישבים ומדיניות וישי. סיום הקולוניאליזם והעזיבה ההמונית הותירו זיכרון היסטורי רב־עוצמה של החלוקות האלה. ברטוריקה אנטי־קולוניאלית מאוחרת יכלה ישראל לסמל אותה שליטה זרה.
המעבר לאנטישמיות מתרחש כשיהודים מזוהים עם הסמל הזה. גופי ניטור של חופש הדת מתארים סובלנות לשיח המערבב במכוון ישראל, ציונות ויהודים ומסייע להגביל קיום יהודי גלוי. קטגוריה פוליטית נושאת אז האשמה נגד מיעוט דתי. ערוץ המימון הנטען מאל ברכה לחמאס מוסיף מנגנון ארגוני מסוים לאחר 7 באוקטובר. הקשר הוא בין חלוקות לאומיות מורשות, לגיטימציה פוליטית ומוסדות כיום, ולא מעשה יהודי חדש שעורר חשד או ברית מפלגתית אחת שהוכחה.
מסלול העברת תרומות נבחן מקרוב
ביוני 2025 הטיל משרד האוצר האמריקאי סנקציות על ארגון אל־ברכה האלג׳יראי ועל נשיאו, בטענה שתרומות הומניטריות הועברו לחמאס. לפי הדיווח, חלק מהתורמים לא ידעו על היעד הנטען של התרומות.
זו טענה מנהלית נגד רשת מסוימת, ולא פסק דין על סיוע לפלסטינים או על החברה האלג'ירית כולה. היא מוסיפה סיפור ארגוני מסוים לתקופה שלאחר 7 באוקטובר. שמירת הדיוק מונעת סוג אחר של אשמה קולקטיבית: הצגת כל תורם או כל שותף למטרה כאחראי לאותם מעשים.