אנטישמיות בתוניסיה

יהודי תוניסיה כללו קהילות ותיקות בתוניס ובג'רבה ומשפחות בעלות קשרים ים־תיכוניים. תחת הבֵּיים התקיימה הגנה דתית לצד מעמד לא שוויוני; רפורמות במאה התשע־עשרה ערערו על המסגרת.

גלו את תוניסיה

פורסם על ידי WTJהפרסום עודכן

היררכיה ישנה יותר פוגשת את רדיפות המדינה המודרנית

יהודי תוניסיה כללו קהילות ותיקות בתוניס ובג'רבה ומשפחות בעלות קשרים ים־תיכוניים. תחת הבֵּיים התקיימה הגנה דתית לצד מעמד לא שוויוני; רפורמות במאה התשע־עשרה ערערו על המסגרת. החסות הצרפתית הוסיפה שכבת שלטון. הדרת וישי הגיעה לתוניסיה ב-1940, והכיבוש הגרמני ב-1942–1943 הביא עבודת כפייה וכפייה ישירה. בהמשך שינו העצמאות והסכסוך האזורי את התנאים להישארות.

לפני 1881

היררכיה ורפורמה · קהילה במעמד מוגן נאבקת באי־השוויון

החיים המקומיים היהודיים התפתחו בתוך היררכיה דתית שהרפורמות של המאה התשע-עשרה החלו לערער עליה.

תוניס וג'רבה לפני השלטון הקולוניאלי

החיים היהודיים בתוניסיה כללו קהילות ומסורות שונות, ובהן מוסדות הדת של ג'רבה והקשרים הים־תיכוניים המגוונים של תוניס. היהודים היו תושבים מקומיים, ולא קהילה שיצר הכיבוש הצרפתי. המוצאים והמעמדות השונים בקרבם חשובים להבנת המדיניות המאוחרת.

ההגנה אינה שוויונית

תחת שלטון הבֵּיים היו הקהילות הלא־מוסלמיות במעמד משפטי לא שוויוני, גם כשחיי הדת שלהן היו מוגנים. הביטחון היה תלוי בשלטון ובנכונותו לקיים את ההגנה. מדרג מעמדות יכול היה להתקיים לצד מסחר וקשרי שכנות בלי להיות שוויון אזרחי.

הברית היסודית של 1857

חוקת היסוד של 1857 קבעה ביטחון וזכויות בתקופה של רפורמות בתוניסיה ולחץ דיפלומטי אירופי. היא ערערה על הבחנות ישנות והתייחסה גם למעמד התושבים הזרים. הרפורמה מראה שאי־השוויון היה נתון לוויכוח ולשינוי, ולא תכונה קבועה של החברה התוניסאית.

1940–1942

הדרה בידי משטר וישי · פקידי הפרוטקטורט אוכפים את הכלל בחיי היומיום

חוקים אנטי-יהודיים צמצמו את ההזדמנות לפני כל כיבוש צבאי גרמני ישיר.

סדר חדש דרך מוסדות ישנים

החקיקה האנטי־יהודית של וישי הגיעה לתוניסיה דרך מוסדות החסות הצרפתית וסמכותו המשפטית של הבֵּיי. רוב יהודי תוניסיה לא קיבלו אזרחות צרפתית כקבוצה. מעמדם הקיים עיצב את אופן יישום הכללים החדשים. צפון אפריקה הצרפתית לא הייתה מרחב משפטי אחיד.

זהות קובעת הזדמנות

הגבלות ומכסות צמצמו את גישת היהודים להשכלה, למקצועות ולהשתתפות בחיים הציבוריים. הכללים שפטו אנשים לפי קטגוריה קבוצתית שנכפתה עליהם. לימודים או משרה יכלו להיחסם משום שהמדינה סיווגה משפחה כיהודית, בלי קשר למעשי בניה.

ההגדרה הגזעית נעשית נוקשה יותר

החוק מ-1941 החיל הגדרה גזעית על יהודי תוניסיה ומרוקו, והרחיב את ההדרה מעבר לקטגוריה הדתית הישנה. המוצא נעשה בהדרגה לאמת המידה הרשמית. מעמד מקומי מבוסס של מיעוט יכול היה להיות מוכפף לאידיאולוגיה שיובאה באמצעות כוחה של המדינה הקולוניאלית.

נובמבר 1942-מאי 1943

כיבוש ישיר בידי מדינות הציר · צבא כופה עבודת כפייה על מיעוט מסוים

הכיבוש הגרמני הוסיף עבודת כפייה, החרמה וכפייה לאפליה קודמת של וישי.

הכיבוש מתחיל

לאחר נחיתות בעלות הברית במרוקו ובאלג׳יריה כבשו כוחות גרמניים ואיטלקיים את תוניסיה. השליטה הצבאית הגרמנית הישירה נמשכה מנובמבר 1942 עד מאי 1943. בכך היה שונה המצב בתוניסיה מזה שבמדינות השכנות. הגורם שאכף את הרדיפה התחלף, ועימו השתנו גם דרישותיו המיידיות.

עבודת כפייה תחת איום

הרשויות הגרמניות כפו על גברים יהודים לעבוד במחנות ובאתרי עבודה צבאיים. קהילות נאלצו לספק עבודה, כסף ואספקה. אלה היו חובות שהטילו ואכפו כוחות הכיבוש. הצגת העבודה כמקצוע רגיל תסתיר את האיום שעמד מאחוריה.

גם משק הבית הופך למטרה

כוחות הכיבוש החרימו רכוש ועקרו משפחות מבתיהן. משפחתה של טרז כהן בתוניס, למשל, נצטוותה לעזוב את ביתה כדי שחיילים גרמנים יוכלו להשתמש בו. כך חדרה מדיניות צבאית לבית המשפחה בצורת רכוש שאבד ומועד קרוב שנקבע לפינוי.

1956–1967 ואילך

עזיבה והמשכיות · עצמאות פותחת שאלה חדשה של בית

משפחות רבות עזבו על רקע שינוי פוליטי וחוסר ביטחון, בעוד החיים היהודיים בתוניסיה נמשכו.

המדינה עוברת לשלטון ריבוני אחר

עצמאות תוניסיה ב-1956 שינתה את המדינה שבה חיו תושבים יהודים. בהחלטות על עתידן שקלו משפחות עבודה, השכלה, אי־ודאות פוליטית וקרובים בחו״ל. מצבן נבדל לפי אזרחות ונסיבות אישיות. העצמאות לא יצרה חוויה זהה לכל משפחה יהודית.

הסכסוך האזורי מגיע לשכנים המקומיים

המתיחות סביב ישראל ומלחמת 1967 החריפה את חוסר הביטחון ותרמה לעזיבה. הצגת יהודי תוניסיה כנציגי מדינה זרה התעלמה מההיסטוריות המקומיות שלהם ומהבדלי העמדות ביניהם. העברת האשמה הקולקטיבית הפכה סכסוך חיצוני לאיום בחיי השכונה.

הסיפור לא מסתיים בבניין ריק

יהודים תוניסאים רבים בנו מחדש את חייהם בצרפת, בישראל ובמקומות אחרים, בעוד קהילות נשארו, כולל בג'רבה. ההגירה שינתה את קנה המידה והגיאוגרפיה של החיים הקהילתיים. אלה שעזבו ואלו שנשארו המשיכו חלקים שונים מאותה היסטוריה במקום לספק סיפור אחד של היעלמות.

2023–הווה

7 באוקטובר והיום · 7 באוקטובר והיום

השתייכות יהודית במחלוקת ורטוריקה של קונספירציה נשיאותית היוו את הרקע לבית כנסת שנשרף כנקמה על האירועים בעזה.

הסכנה החלה לפני ה-7 באוקטובר

במאי 2023 נהרגו בירי בג׳רבה מבקרים יהודים ואנשי כוחות הביטחון. הקהילה היהודית בתוניסיה התמודדה אפוא עם שאלת הגנה חמורה עוד לפני מתקפת חמאס על ישראל חודשים לאחר מכן.

לאחר מכן הבטיח הנשיא קייס סעיד ביטחון למנהיגי הדת. להבטחה הייתה חשיבות משום שתפילה ועלייה לרגל יהודיות היו חלקים חיים בחברה התוניסאית. זכירת התקיפה הקודמת מונעת הצגת האלימות המאוחרת ככזאת שהופיעה יש מאין: זעם אוקטובר הגיע לקהילה שפגיעוּתה כבר נחשפה בכאב.

יד ציונית מדומיינת הופכת למטרה מקומית

יהודי תוניסיה חוו את הגבלות וישי ואת הרדיפות בזמן המלחמה, ואחריהן ויכוחים חוזרים על שייכות לאומית. בספטמבר 2023 קישר הנשיא סעיד שם יהודי מקראי להשפעה ציונית חשאית כביכול. ההאשמה הוותיקה בשליטה נסתרת קיבלה תווית פוליטית בצמרת המדינה.

בחודש הבא, אחרי 7 באוקטובר והפיצוץ בבית החולים בעזה, שרפו מתפרעים את בית הכנסת ואת אתר הקודש באל־חאמה. סכסוך בחו״ל הפך לענישת מורשת יהודית בתוניסיה. זהו פירוש לאקלים הציבורי, ולא ראיה שסעיד הורה על התקיפה. תיאוריות קשר פוליטיות וזעם ברחוב יכלו לחזק רעיון משותף: נוכחות יהודית מייצגת כוח חיצוני עוין. ההרס מראה כיצד התנגדות לציונות יכולה להפוך למעשה נגד יהודים בלי קואליציית מפלגות מתועדת המכוונת אותו.

מי מגן על ההיסטוריה שנותרה?

לפי דיווח משרד החוץ האמריקאי, המשטרה לא הצליחה להשתלט על המצב במהלך התקיפה באל־חאמה, ועד סוף 2023 לא הוכרז על מעצרים הקשורים אליה. לאחר ההרס נותרה אי־ודאות בדבר מיצוי הדין.

ההיסטוריה היהודית של תוניסיה היא חלק מחייה האזרחיים, ולא רכוש זר מחוץ להם. לכן אתר הקודש שנפגע העלה שאלה רחבה מתיקון מבנה: האם המדינה תגן על מקום המיעוט בסיפור הלאומי. את הבטחות הביטחון היה צריך לבחון מול מה שקרה כשאתר יהודי הותקף בפועל.