אנטישמיות באיראן

ליהודי איראן היו שורשים עמוקים זמן רב לפני המדינה המודרנית. בחלק מהחברה הספווית והקאג'ארית הצדיק הרעיון הדתי שיהודים טמאים פולחנית הגבלות והשפלה.

גלו את איראן

פורסם על ידי WTJהפרסום עודכן

טומאה דתית הופכת לגבול חברתי

ליהודי איראן היו שורשים עמוקים זמן רב לפני המדינה המודרנית. בחלק מהחברה הספווית והקאג'ארית הצדיק הרעיון הדתי שיהודים טמאים פולחנית הגבלות והשפלה. גלי רדיפה כללו המרת דת בכפייה, במיוחד במשהד ב-1839. רפורמות חוקתיות ומודרניזציה במאה העשרים פתחו הזדמנויות. מהפכת 1979 שינתה שוב את המאזן: הכרה רשמית ביהדות התקיימה לצד חשד פוליטי, ובהמשך קידמה הכחשת שואה רשמית נרטיב אנטישמי אחר, שיובא מהעולם.

התקופות הספווית והקאג׳ארית

הדרה דתית · שכן מוגדר כטמא

ההיררכיה הדתית הכתיבה את המגבלות בחיי היומיום, ויכלה גם להוביל לכפייה.

קהילה איראנית ותיקה

לקהילות יהודיות פרסיות היו שפות משלהן, למדנות ומסורות מקומיות משלהן. שורשיהם לא מנעו מרשויות דת ומשליטים לכפות מעמד נחות. עם יכול להיות חלק מהחברה האיראנית במשך מאות שנים תוך שהוא עומד בפני הגבלות שנועדו לסמן אותו כנפרד.

האשמת הטומאה

כמה בעלי סמכות שיעים ראו ביהודים טמאים מבחינה פולחנית. תפיסה זו יכלה להצדיק הגבלות על מגע, על שימוש במרחב הציבורי ועל פעולות יומיומיות. זו הייתה דעה קדומה דתית, ולא תיאור של גופם של יהודים. האכיפה השתנתה ממקום למקום, אך הרעיון העניק לאפליה הצדקה שנחזתה למקודשת.

משהד, 1839

במשהד בשנת 1839 אילצה אלימות את בני הקהילה היהודית להתאסלם. כמה משפחות המשיכו לקיים מנהגים יהודיים בסתר. המקרה ממחיש את ההבדל בין הגנה מותנית בחסות שליט לבין זכות לחופש דת שאפשר לאכוף. שינוי דת בפומבי תחת איום אינו מעיד על הסכמה חופשית.

1906–1979

הזדמנויות אזרחיות חדשות · יהודים מתארגנים למקום בחיים הציבוריים

פוליטיקה חוקתית ומודרניזציה הרחיבו את ההשתתפות מבלי למחוק דעות קדומות בירושה.

ייצוג חוקתי

התקופה החוקתית באיראן פתחה מסגרת חדשה לייצוג פוליטי, ובה מושב יהודי בפרלמנט. מנהיגים יהודים התארגנו לקידום האינטרסים הקהילתיים. לשינוי הייתה חשיבות משום שאפשר היה לפעול להשגת זכויות דרך מוסדות אזרחיים, בלי להסתמך לחלוטין על גישה אישית לשליט.

התארגנות קהילתית כביטוי ליכולת פעולה עצמאית

אנג'ומן־א כלימיאן ייצג אינטרסים קהילתיים יהודיים, ובהם רווחה וחינוך. התארגנות כזאת הפכה יהודים לשותפים פעילים בחיים הציבוריים באיראן וטיפלה גם בפגיעוּת מעשית. מוסדות מיעוט שירתו לעיתים הן צרכים קהילתיים רגילים והן את ההגנה על בני הקהילה מפני אפליה.

המודרניזציה משנה את האפשרויות

בתקופת פהלווי התרחבו ההשכלה, אפשרויות המקצוע וההזדמנויות הכלכליות של יהודים. זה היה שינוי משמעותי לעומת ההגבלות המשפטיות והחברתיות הקודמות. השתתפות רבה יותר לא העידה שכל דעה קדומה נעלמה, אך היא מראה שחוסר הביטחון לא היה קבוע ולא היה החוויה ההיסטורית היחידה של הקהילה.

1979 ואילך

מהפכה וחשדנות · הכרה ופחד מגיעים יחד

הרפובליקה החדשה הכירה ביהדות בעוד שהוצאה להורג בולטת הפכה את החשד הפוליטי למוחשי.

שובו של חביב אלקאניאן

איש העסקים ומנהיג הקהילה היהודית חביב אלגניאן חזר לאיראן במהלך המהפכה, מתוך אמונה שהימנעותו מפוליטיקה תגן עליו. השלטונות המהפכניים עצרו אותו במרץ 1979. ציפיותיו האישיות התנגשו במשטר חדש שהחליט מי נחשב לאויב פוליטי.

הוצאה להורג מעבירה מסר

לאחר משפט מהפכני קצר שבו הואשם בריגול ציוני ובעבירות נוספות, הוצא חביב אלקאניאן להורג ב־9 במאי 1979 ורכושו הוחרם. ההוצאה להורג הפחידה את הקהילה היהודית ותרמה להגירה. להאשמה פוליטית נגד אדם בולט היו השלכות שחרגו הרבה מעבר לנאשם עצמו.

הכרה אינה מבטיחה שוויון

חוקת הרפובליקה האסלאמית מכירה ביהודים כמיעוט דתי ומקצה להם ייצוג בפרלמנט. לצד הסעיפים האלה מתקיימים הגבלות ולחצים פוליטיים. ההכרה החוקית ממשית, אך אינה מוכיחה שכל האזרחים שווי מעמד או שחיי הקהילה היהודית חופשיים מחשדנות.

1998–2016

הכחשה רשמית · המשטר חולק על פשע שלא היה צריך להמציא

הכחשת השואה הרשמית שילבה תיאוריות קשר בינלאומיות במסרים הפוליטיים של איראן.

רשת הכחשה מיובאת

בכירים איראנים קיבלו מכחישי שואה מרחבי העולם וקידמו את טענותיהם. מכון המחקר של משרד החוץ אירח כנס להכחשת שואה ב-2006. אלה החלטות מתועדות של גורמים הקשורים למדינה. הן אינן מוכיחות שכל איראני קיבל את הטענות או הזדהה עם מדיניות המשטר.

האשמה מאחורי ההכחשה

הכחשת השואה מציגה את רצח יהודי אירופה כסיפור מומצא או מוגזם המשרת את הכוח היהודי. זה מעביר את החשד אל הקורבנות וצאצאיהם. השימוש הפוליטי שלה נגד ישראל אינו הופך אותה לתיאור עובדתי של פשעי הנאצים; רצח העם מתועד בראיות עצמאיות נרחבות.

יהודים מקומיים אינם ממשלה זרה

ליהודי איראן יש חיים דתיים, משפחתיים ואזרחיים משלהם. היחס אליהם כנציגי ישראל מחליף את החיים האלה בהאשמה קולקטיבית. הסכנה מתעוררת כשמחלוקת הנוגעת למדינה הופכת לסיפור על יהודים בכל מקום הפועלים ככוח פוליטי נסתר אחד.

2023–הווה

7 באוקטובר והיום · 7 באוקטובר והיום

אידיאולוגיה דתית של המדינה, הכחשת שואה ומתן חסות לארגונים חמושים אסלאמיסטיים וחילוניים סיפקו למתקפת 7 באוקטובר תשתית קיימת.

אויב של ממשלה הופך לנטל של שכן

ליהודי איראן יש היסטוריה עתיקה בהרבה מהרפובליקה האסלאמית. עם זאת, הרטוריקה הרשמית תיארה שוב ושוב יהודים באמצעות קונספירציה והכחשת שואה, בזמן שהמדינה תמכה בקבוצות חמושות הנלחמות בישראל.

לאחר 7 באוקטובר הביא הסכסוך לחץ חדש על מיעוט שכבר היה כפוף להגבלות דתיות ופוליטיות. אזרחות איראנית לא הגנה על יהודי מפני יחס אליו כקשור לישראל. אויב חיצוני של הממשלה יכול להפוך לנטל המוטל על אנשים שביתם באיראן.

חשדנות דתית הופכת לכוח המדינה

הגבלות דתיות קודמות הפכו את שייכות יהודי איראן למותנית. הרפובליקה האסלאמית הרחיבה את תפוצת העוינות באמצעות התקשורת הרשמית, הכחשת השואה ומוסדות הביטחון. הטענות שציונים שולטים בסתר במדינות המערב משחזרות תיאוריית קשר ותיקה על כוחם של יהודים, ומציגות אותה כגיאופוליטיקה.

איראן נתנה חסות גם לחמאס האסלאמיסטי ולג'יהאד האסלאמי הפלסטיני לצד החזית העממית־המפקדה הכללית החילונית. המחבר בין האידיאולוגיות היה נותן חסות מדינתי ממשי ורשת חמושה. לאחר 7 באוקטובר הגיעה אשמה קבוצתית ליהודי איראן עצמם: גופי חופש דת מתארים כפייה על מנהיגים ומעצרים ב-2025. זהות יהודית פורשה כנאמנות משוערת לישראל. כאן המדינה ובריתותיה האזוריות הן הכוח העיקרי, ואנטי־ציונות מציגה כפייה על מיעוט דתי מקומי כאמצעי ביטחון.

הסכסוך מגיע למטבח ולבית כנסת

באוגוסט 2025, ממשלת אוסטרליה אמרה כי שירות הביון שלה העריך שאיראן כיוונה שתי תקיפות שבוצעו בשנה הקודמת: אחת על עסק יהודי בסידני ושנייה על בית כנסת במלבורן. זה היה ייחוס מודיעיני, ולא פסק דין של בית המשפט.

המקומות שהותקפו היו מחוץ לאיראן ולישראל גם יחד. הם היו חלק מהחיים היהודיים באוסטרליה. הטענה הצביעה על האופן שבו סכסוך בין מדינות עשוי להגיע לאנשים במדינה שלישית, באמצעות מוסדות שנבחרו כמטרות בשל יהדותם.