אנטישמיות באירלנד

החיים היהודיים באירלנד כוללים קהילות קטנות מראשית ההתיישבות ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר כדי להימלט מרדיפות במזרח אירופה. משפחות בנו קהילות ברחבי האי, שהיה אז תחת שלטון בריטי.

גלו את אירלנד

פורסם על ידי WTJהפרסום עודכן

שייכות, הדרה וזכות לבית

החיים היהודיים באירלנד כוללים קהילות קטנות מראשית ההתיישבות ומהגרים שהגיעו מאוחר יותר כדי להימלט מרדיפות במזרח אירופה. משפחות בנו קהילות ברחבי האי, שהיה אז תחת שלטון בריטי. חרם לימריק ב-1904 חשף את כוחה של הפיכת יהודים לשעיר לעזאזל מטעמים דתיים, בעוד אחרים התנגדו לכך בפומבי. לאחר חלוקת האי השתתפו אזרחים יהודים בחיי המדינה האירית החדשה, אך מי שנמלטו מאירופה הנאצית נתקלו במדיניות כניסה מגבילה. המסע עוקב אחר המתח בין שייכות להדרה. הפרק העכשווי עוסק ברפובליקה של אירלנד; לצפון אירלנד יש מעמד משפטי והיסטוריה נפרדים כחלק מבריטניה.

שנות ה-1660 עד 1900

קהילות משתרשות · בונים בית יהודי באירלנד

קהילות קטנות צומחות באמצעות הגירה, רשתות משפחתיות ומוסדות יומיומיים.

חדר תפילה בדבלין

בשנות השישים של המאה ה-17 הקימה משפחת פריירה בית תפילה יהודי ברחוב קריין ליין בדבלין. בהמשך עברו הקהילות בין מבנים עם השינויים במספר חבריהן. זו הייתה קהילה קטנה שקיימה קשרים גם מחוץ לאירלנד ויצרה מקומות לפולחן ולעזרה הדדית בחברה שעוצבה בידי מוסדות נוצריים והשלטון הבריטי.

מהגרים חדשים ממזרח אירופה

מסוף המאה ה-19 הגיעו במספרים גדולים יותר יהודים שנמלטו מרדיפות באימפריה הרוסית, רבים מהם מליטא של ימינו. משפחות התיישבו באזור רחוב סאות' סירקולר בדבלין ובערים אחרות באירלנד. ההגירה כללה לעיתים כמה מעברים בבריטניה ובאירלנד לפני שנמצא בית קבע.

יותר ממקום על המפה

בתי כנסת, חנויות כשרות וקשרים משפחתיים אפשרו את חיי היומיום היהודיים סביב רחוב קלנברסיל, באזור שנודע לימים כירושלים הקטנה. קהילות התפתחו גם בקורק, בלימריק, בבלפסט ובמקומות נוספים. אלה היו קהילות מקומיות קשורות זו לזו, בעלות היסטוריות שונות. תולדותיה המאוחרות של בלפסט שייכות לצפון אירלנד, ולא למדינה האירית העצמאית.

1904 עד 1906

חרם לימריק · האשמה מאיימת על פרנסת השכנים

הסתה של כומר מובילה לחרם נגד יהודים ולתקיפות, בעוד קולות אחרים באירלנד מגנים את המערכה.

הסמכות נותנת פלטפורמה לדעות קדומות

בינואר 1904 הטיף הכומר הרדמפטוריסט ג'ון קריג נגד הקהילה היהודית הקטנה בלימריק. הוא תיאר בכזב סוחרים יהודים כנצלנים. הסמכות הדתית סייעה להפוך חשדנות למערכה ציבורית נגד שכנים שזוהו כיהודים, ולהטיל על מיעוט שלם את האשמה במצוקה כלכלית.

לחרם יש השלכות על הפרנסה

החרם נמשך כשנתיים ולווה בתקיפות ובהפחדה. הופעל לחץ על לקוחות להימנע מעסקים יהודיים, ומשפחות רבות עזבו כשמקור פרנסתן נפגע. האירוע כלל הדרה כלכלית ואלימות פיזית. תיאורו רק כוויכוח על מסחר היה מסתיר את הפגיעות האלה.

המערכה נתקלת בהתנגדות

מייקל דאוויט גינה בפומבי את האשמותיו של קריג. חלק מהמשפחות שנמלטו לקורק התקבלו שם בברכה, ובהן משפחתו של ג'רלד גולדברג, לימים ראש עיריית קורק. תגובות אלה מראות שהחרם לא שיקף עמדה אירית אחידה ומוסכמת. אנשים יכלו להתנגד למערכה ולעזור למי שנאלצו לעזוב בגללה.

1922 עד 1937

אזרחות וחיים ציבוריים · זכויות על הנייר, השתתפות בחיים הציבוריים

המדינה החדשה מגינה על חופש הדת ואזרחים יהודים לוקחים חלק בחייה הפוליטיים.

חופש דת במדינה החדשה

סעיף 8 בחוקת מדינת אירלנד החופשית משנת 1922 הבטיח לאזרחים חופש מצפון ופולחן דתי, בכפוף לסדר הציבורי ולמוסר. החוקה אסרה גם פגיעה בזכויות והעדפה בחוק על רקע דתי. ערבויות אלה יצרו אמות מידה לבחינת פעולות השלטון; הבטחה חוקתית לבדה לא יכלה לפתור כל מקרה של הדרה.

רוברט בריסקו נבחר לדאל

רוברט בריסקו, שנולד בדבלין להורים יהודים, השתתף במאבק לעצמאות אירלנד ונבחר ב-1927 לדאל, בית הנבחרים האירי, מטעם פיאנה פול. עמדותיו הפוליטיות כללו רפובליקניות אירית וציונות. בחירותיו של אזרח אחד מדגימות זהויות המתקיימות יחד, בלי להפוך אותו לדוברם של כל יהודי אירלנד.

הכרה בתוך מציאות של אי-שוויון דתי

חוקת 1937 הכירה במפורש בקהילות היהודיות לצד כמה זרמים נוצריים, ובה בעת הכירה במעמדה המיוחד של הכנסייה הקתולית. ההכרה ביהודים וזהות לאומית קתולית דומיננטית הופיעו באותו מסמך. הדבר מסייע להבין מדוע יש לבחון שייכות אזרחית לצד היחס לאנשים המבקשים להיכנס למדינה.

1933 עד 1945

השואה · ניטרליות לא יכלה להגן על קרובי משפחה בחו"ל

אירלנד לא הייתה תחת כיבוש נאצי. ההגבלות על מתן מקלט ורצח אנשים בעלי קשרים לאירלנד קושרים את תולדותיה לשואה ביבשת אירופה.

במחנות ריכוז נכלאו אנשים בתנאים אכזריים, לעיתים תוך כפיית עבודת פרך. מחנות השמדה הוקמו לשם רצח המוני שיטתי. אושוויץ־בירקנאו שילב את שני התפקידים.

תומכי הפליטים מתנגדים להגבלות הכניסה

משנת 1933 פנו מנהיגים בקהילה היהודית, ובהם הרב יצחק הלוי הרצוג ורוברט בריסקו, בבקשה להתיר כניסה לאנשים שנמלטו מרדיפות הנאצים. בקשות רבות לא צלחו, אם כי חלק מהפליטים הגיעו לאירלנד והקימו עסקים. המוזיאון היהודי האירי מתעד את ההגבלות ואת המאמצים להתגבר עליהן. הניטרליות בזמן המלחמה לא הבטיחה מקלט למי שנזקקו לאישור כניסה.

משפחתה של אתי שטיינברג לכודה בצרפת

אתי שטיינברג גדלה בדבלין ונישאה שם לוויטק גלוק ב-1937. הם עברו ליבשת אירופה, ושם נולד בנם ליאון. לאחר שנמלטו ממקום למקום, נעצרה המשפחה בצרפת ב-1942 ונכלאה במחנה המעבר דרנסי. קשרי המשפחה לאירלנד לא הגנו עליהם מפני רדיפות הנאצים מעבר לים.

האשרות מגיעות לאחר מעצר המשפחה

קרובי משפחה בדבלין השיגו אשרות שהיו מאפשרות למשפחת גלוק לנסוע לצפון אירלנד, שהייתה תחת סמכות בריטית. האשרות הגיעו לטולוז לאחר שהמשפחה כבר נתפסה. אתי, וויטק וליאון גורשו מדרנסי ב-2 בספטמבר 1942 ונרצחו באושוויץ יומיים לאחר מכן. דרך מתוכננת למקום מבטחים עלולה להיחסם עוד לפני הגעת המסמכים.

לאחר 1945

בנייה מחדש וזיכרון · חיים חדשים הופכים לחלק מההיסטוריה האירית

ניצולים, נבחרים ומתנדבי הקהילה מעצבים חיים מעבר להיסטוריה של הרדיפות.

זולטן ואדית בונים את חייהם מחדש

זולטן ואדית צין שרדו את מחנות הריכוז רוונסברוק וברגן-בלזן. לאחר תקופת החלמה בשוודיה הם הגיעו לאירלנד ב-1946 עם הרופא בוב קוליס, שגידל אותם במשפחתו. זולטן עבד לימים כשף, נישא והביא ילדים לעולם. חייו המאוחרים הם חלק מסיפורו לצד האובדן והמחלה שחווה.

דבלין בוחרת ראש עיר יהודי

בריסקו היה לראש העיר היהודי הראשון של דבלין ב-1956 וכיהן שוב ב-1961. פעילותו הציבורית שילבה זהות יהודית ועשרות שנים של השתתפות בפוליטיקה האירית. הישג זה מעיד על השתלבות אזרחית, ובה בעת מאפשר לבחון דעות קדומות ואת הכישלון הקודם להציע מקלט מספק ליהודים שנרדפו.

בית כנסת הופך למקום של זיכרון

בית הכנסת ברחוב וולוורת' הפסיק לפעול בתחילת שנות ה-70, עם מעבר משפחות לאזורים אחרים והשינויים בקהילה. מתנדבים פתחו מחדש את המבנה כמוזיאון היהודי האירי ב-1985. אוספיו משמרים חיי יומיום מרחבי האי, כולל בלפסט ודבלין. אוסף כלל-אירי אינו שקול לתחום שיפוטה של מדינה אחת כיום.

2023 עד 2026

7 באוקטובר והיום · 7 באוקטובר והיום

החיים היהודיים ברפובליקה של אירלנד נמשכים, בעוד משפחות מדווחות על עוינות על רקע זהותן. דיווח, חינוך והתחייבויות ציבוריות מציעים דרכים שונות להתמודד עימה.

כאשר מפגש רגיל הופך לעוין

המועצה המייצגת של יהודי אירלנד קיבלה 143 דיווחים על תקריות בין 17 ביולי 2025 ל-9 בינואר 2026. חלקם תיארו אירועים משנים קודמות. הדיווחים כללו עוינות שהתעוררה לאחר שנודעה זהותו היהודית או הישראלית של אדם.

התיעוד נותן נראות לחוויות שדווחו. דיווחים שנמסרו מרצון אינם יכולים למדוד את היקף התופעה בכלל האוכלוסייה, לייחס מניעים לכל חברי תנועה פוליטית או לקבוע מגמה לאורך שנים. המבטא או הדת של אדם אינם מטילים עליו אחריות למעשיה של ממשלה זרה.

מה סקר יכול לספר לנו על זיכרון

סקר של ועידת התביעות בקרב 1,000 מבוגרים באירלנד, שנערך באוקטובר ובנובמבר 2025, מצא שמחציתם לא ידעו כי שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. בקרב בני 18 עד 29, מחציתם דיווחו שנתקלו בהכחשת השואה או בעיוותה באינטרנט.

הסקר מצא גם כי 88 אחוזים תמכו בהוראת השואה בבתי הספר. ידע, חשיפה ותמיכה בחינוך הם ממצאים נפרדים. פער בידע לבדו אינו מאפשר לקבוע את השתייכותו הפוליטית של אדם או להסביר את המניע למעשה פוגעני מסוים.

הפיכת מחויבויות להגנה יומיומית

בינואר 2025 אימצה אירלנד את הגדרת העבודה של IHRA לאנטישמיות והנחיות בינלאומיות למאבק בה. בינואר 2026 הודיעה הממשלה על מימון שיאפשר לבתי ספר תיכוניים גישה לסיורים וירטואליים מודרכים במוזיאון אושוויץ.

התחייבויות אלה יכולות לתמוך במורים ובמוסדות. ערכן המעשי תלוי בהמשך: השתתפות, הוראה קפדנית ותגובה יעילה לדיווחים על עוינות. הודעה ממשלתית מתעדת כוונה; יש לבחון את הלמידה ואת ההגנה על פי תוצאותיהן.