אנטישמיות בניו זילנד

סוחרים ומשפחות יהודים סייעו בבניית קהילות קולוניאליות באאוטארואה ניו זילנד החל משנות ה־1830. השתתפות בחיים האזרחיים הייתה אפשרית בשלב מוקדם, אך חוקי הגירה מאוחרים יותר הותירו מחוץ למדינה יהודים רבים שנמלטו מהנאציזם.

גלו את ניו זילנד

פורסם על ידי WTJהפרסום עודכן

שייכות בבית, מחסומים בגבול

סוחרים ומשפחות יהודים סייעו בבניית קהילות קולוניאליות באאוטארואה ניו זילנד החל משנות ה־1830. השתתפות בחיים האזרחיים הייתה אפשרית בשלב מוקדם, אך חוקי הגירה מאוחרים יותר הותירו מחוץ למדינה יהודים רבים שנמלטו מהנאציזם. היסטוריות אלה התרחשו על אדמות מאוריות במסגרת הקולוניזציה הבריטית. הן מראות שקבלת שכנים ותיקים והנכונות לקבל מהגרים שחייהם בסכנה עשויות להיות שונות מאוד. האנטישמיות כיום נשענת גם על קונספירציות בינלאומיות והאשמה קולקטיבית, ואילו תושבים מקומיים מתארגנים נגדה.

משנות ה־1830 עד שנות ה־1860

קהילות מוקדמות · קהילה קטנה מכה שורשים

מהגרים יהודים בונים חיים דתיים ואזרחיים במושבה שתולדות המאורים כבר עיצבו אותה.

תפילה יהודית בוולינגטון

אברהם הורט הגיע מלונדון בשנת 1843 וארגן תפילה יהודית בוולינגטון בינואר של אותה שנה. משפחות הקימו מוסדות קהילתיים לצד חיי העבודה שלהן. סיפורן הוא חלק מההתיישבות הקולוניאלית הבריטית בארץ שכבר הייתה מיושבת; תולדות אאוטארואה לא החלו עם הגעת האירופים.

מעבר לנמל אחד

סוחרים יהודים פעלו בצפון מסביבות שנת 1830. הבהלה לזהב הביאה בהמשך יהודים מאנגליה, מגרמניה ומפולין לאי הדרומי, בין היתר להוקיטיקה. המעבר בין עיירות סייע להיווצרות כמה קהילות, ולא קבוצה אחידה בעלת עיסוק אחד או סיפור הגירה יחיד.

מאפשרים חיי יומיום

הקהילות הקימו בתי כנסת, חברות קדישא, מסגרות חינוך וסיוע למהגרים חדשים. מוסדות אלה קיימו חיי יומיום יהודיים בקרב אוכלוסייה קטנה ומפוזרת. קיומם חשוב לצד תולדות הדעות הקדומות: היהודים היו שכנים שעיצבו את קהילותיהם, ולא רק אנשים שחייהם הוכתבו בידי ממשלות או תנועות עוינות.

1861 עד 1897

השתתפות אזרחית · הישגים ציבוריים בחברה קולוניאלית

הקריירה הפוליטית של יוליוס פוגל ועבודתה המשפטית של אתל בנג'מין חושפות השתתפות ציבורית, כוח קולוניאלי ואי־שוויון בהזדמנויות.

עורך עיתון נעשה ראש ממשלה

יוליוס פוגל הגיע לדנידין ב-1861 וערך את ה-Otago Daily Times. הוא הפך לראש הממשלה היהודי הראשון של ניו זילנד ב-1873. הקריירה שלו מעידה על גישה לתפקידים גבוהים בתוך המושבה, מבלי להפוך את ההצלחה של אדם בולט אחד להוכחה שכל הדעות הקדומות נעלמו.

השתתפות בכוח הקולוניאלי

פוגל קידם נטילת הלוואות, עבודות ציבוריות והגירה. רכישה מהירה של אדמות מאוריות בידי הכתר הייתה מרכיב מרכזי בתוכנית. ההכרה ברקעו היהודי אינה מוציאה אותו ממערכת הכוח הקולוניאלית ואינה הופכת את מדיניותו למייצגת של היהודים. יש לבחון החלטות פוליטיות לפי השלכותיהן המסוימות על האנשים שהושפעו מהן.

אתל בנג'מין נכנסת למקצוע המשפטי

אתל בנג'מין נעשתה לעורכת הדין הראשונה בניו זילנד בשנת 1897. היא ייצגה לקוחות יהודים ונשות עסקים עצמאיות, אך הממסד המשפטי הגברי הגביל את גישתה לספרייה שלו, לארוחות הערב ולהדרכה מקצועית. אלה היו חסמים מתועדים שהוצבו בפני אישה במקצוע; אין לתאר את כולם כאפליה דתית.

1931 עד 1939

חסמים בפני מבקשי מקלט · בקשת הגירה יכולה להכריע את עתידה של המשפחה

העדפות הגירה ושיקול דעת רשמי מצמצמים דרכי מילוט לאנשים העומדים בפני רדיפות הנאצים.

מי נחשב מתאים?

חוק ההגירה משנת 1920 דרש היתרים ממי שלא השתייכו לקבוצות הבריטיות והאיריות המועדפות, והשאיר את ההחלטה על התאמתם לשיקול דעת של שרים. בשנת 1931 הוחמרו עוד ההגבלות על מהגרים מאירופה. דרישות הון, תעסוקה וכישורים העניקו לפקידים כוח רב כלפי מבקשים שצורכם בביטחון לא תאם מערכת מיון כלכלית.

דרך מוגבלת למקום מבטחים

כ־1,100 פליטים, רובם יהודים, מאירופה הנאצית התקבלו בין עליית היטלר לשלטון לבין פרוץ המלחמה. רבים אחרים סורבו בטענה שיהיה קשה לקלוט אותם. הקבלה העניקה ביטחון ממשי למי שהגיעו, אך המדיניות המגבילה נותרה בעינה. אומדן זה מתייחס להגעת פליטים לאורך כמה שנים, ולא למספר ניצולי השואה.

שכנים פועלים לקבלת פליטים

ועדת החירום למען פליטים בקרייסטצ'רץ' תמכה בבקשות של יהודים ושל פליטים אחרים ממשטר היטלר לפני פרוץ המלחמה בספטמבר 1939. פעילותה מלמדת שההחלטות המגבילות עוררו התנגדות מקומית. סיוע למבקש כניסה דרש מאמץ מאורגן, וגם ועדה אוהדת לא יכלה להעניק בעצמה היתר שהיה נתון לשליטת פקידי ההגירה.

1933 עד 1945

השואה · מקום מבטחים רחוק, כניסה מוגבלת

ניו זילנד נותרה מחוץ לכיבוש הנאצי. הקשר שלה לשואה כולל מקלט מוגבל, משפחות מופרדות וניצולים שלימים הקימו בה בתים חדשים.

במחנות ריכוז נכלאו אנשים בתנאים אכזריים, לעיתים תוך כפיית עבודת פרך. מחנות השמדה הוקמו לשם רצח המוני שיטתי. אושוויץ־בירקנאו שילב את שני התפקידים.

פליטים שלא קיבלו היתר כניסה

בנאום זיכרון בשנת 2021 ציינה המושלת הכללית כי ניו זילנד דחתה 1,731 בקשות הגירה רשמיות של יהודים בשנים 1936 עד 1938, יותר מ־70 אחוז מהבקשות שהתקבלו. באותה תקופה התקבלו במדינה 727 פליטים יהודים. אלה נתוני בקשות וקבלה לשנים מוגדרות, ולא מניין של גורלות כל מי שבקשתם נדחתה.

המסע הארוך של הנס ג'ונסון

משפחתו של הנס ג'ונסון שמרה את תיאורו את עזיבת גרמניה בשנת 1938. היתר כניסה לא הבטיח יציאה מיידית: היה קשה להזמין מקום להפלגה, ודרישות הדרכונים של הנאצים וחקירה בגסטפו הוסיפו סכנה. מסעו דרך בריטניה וקנדה הביא אותו לבסוף לניו זילנד. בריחה מוצלחת אחת חושפת מכשולים, אך אינה מלמדת מה עלה בגורלו של כל מבקש כניסה.

ההגעה למקום מבטחים יכלה להותיר משפחה מפורדת

לאחר שהגיע לניו זילנד, ניסה ג'ונסון ללא הצלחה להשיג היתרי כניסה להוריו. הם אולצו לעבוד בברלין, גורשו לטרזיינשטט ונרצחו באושוויץ באוקטובר 1944. עדותו מחברת בין אובדנה של משפחה אחת לבין ניסיון הצלה מסוים שנכשל. ביטחונו של הבן לא הבטיח את ביטחון ההורים שעזרו לו לצאת.

לאחר 1945

בנייה מחדש וזיכרון · חיים חדשים נושאים היסטוריות של אובדן

ניצולים ומהגרים מאוחרים יותר מעצבים קהילה חיה, בעוד הזיכרון שואל גם מה ניו זילנד סירבה לעשות.

להישרדות יש דרכים שונות

אנשים שהתיישבו בהמשך בניו זילנד שרדו בדרכים שונות, ובהן הסתתרות, בריחה וכליאה במחנות נאציים. אי אפשר לצמצם את חוויותיהם לסיפור הישרדות אחד. ההקשבה לעדויותיהם מחברת בין תולדות המשפחות מעבר לים לבין החיים שבנו מחדש לאחר שהגיעו לבית חדש.

חיים מעבר להישרדות

עדויות ניצולים מתארות גם עבודה, מוזיקה, משפחה והשתתפות בחיים האזרחיים בניו זילנד. החיים המאוחרים האלה הם חלק מההיסטוריה לצד הרדיפה והשכול. האדם אינו מסתכם באלימות שחווה, ובניית עתיד חדש לא ביטלה את אובדן קרובי המשפחה או את השלכות העקירה.

לזכור סירוב לאומי

בנאום זיכרון השואה בינואר 2021 הכירה המושלת הכללית פטסי רדי בסירובה של ניו זילנד לקבל פליטים יהודים. היא קישרה את הזיכרון למאבק בגזענות ולעמידה במחויבויות כלפי פליטים. הכרה רשמית אינה מבטלת את ההחלטות ההן, אך היא מערערת סיפור לאומי פשוט של קבלת פנים חמה ותמימות הנובעת מריחוק.

2023 עד 2026

7 באוקטובר והיום · 7 באוקטובר והיום

קונספירציה מקוונת והאשמה קולקטיבית מגיעות לקהילה קטנה עם שורשים מקומיים עמוקים; גם השכנים מתארגנים נגד עוינות.

מלחמה רחוקה נכנסת לכיתה

לאחר התקפות חמאס ב-7 באוקטובר 2023, מרכז השואה של ניו זילנד קיבל תלונות רבות יותר על אנטישמיות בבתי ספר. הוא שאל הורים על חוויות הילדים ולחץ על מוסדות חינוך להגיב.

ילד בניו זילנד אינו קובע את פעולותיה של ממשלה מעבר לים. הדרישה ממנו לתת דין וחשבון על מעשיה של ישראל הופכת כעס פוליטי להאשמה קולקטיבית. סקר המרכז משמיע את קולן של המשפחות שהשתתפו בו; הוא אינו יכול לקבוע עד כמה חוויות אלה נפוצות בקרב כלל התלמידים.

ההאשמה עוברת בין מסכים

בחומר שנאסף בשנת 2024 מצא המכון למניעת שנאה מקוונת הן תיאוריות קונספירציה ותיקות על שליטה יהודית והן האשמה קולקטיבית הקשורה לישראל. התמהיל השתנה בין הפלטפורמות. זהו מדגם נבחר של עוינות ברשת, ולא תמונה מייצגת של כלל תושבי ניו זילנד.

הערכת NZSIS משנת 2026 מתארת גם אנשים הנחשפים ברשת לאידיאולוגיות קיצוניות סותרות. תוויות מנוגדות אינן מונעות מאותו אדם לצרוך מסרים שונים של שנאה. ממצא זה אינו מוכיח קיומה של ברית מאורגנת ואינו מזהה את המניעים מאחורי כל אירוע.

בוחרים להישאר שכנים

המועצה היהודית דיווחה על 143 אירועים אנטישמיים בשנת 2025, המספר השנתי הגבוה ביותר שתיעדה, כפי שסוכם בפרסום One Community. הנתון משקף דיווחים קהילתיים; אין פירושו שכל אירוע היה תקיפה.

היו גם התחייבויות ציבוריות לעתיד אחר. ב-22 ביולי 2025, חותמים יהודים ומוסלמים הציגו את הסכם ההרמוניה בבית הממשלה. הם התחייבו לפעול נגד אפליה ובידוד. ההסכם מתעד בחירה לעבוד יחד, תוך השארת תוצאותיו המעשיות לשיפוט לאורך זמן.