הגנה ואי שוויון · מרוקו · המאות השתים־עשרה עד התשע־עשרה
היררכיה דתית, שליטים שכפו את דתם ורבעים נפרדים עיצבו את ההדרה המוקדמת של יהודים במרוקו.
גלו את מרוקופורסם על ידי WTJהפרסום עודכן
המאות השתים־עשרה עד התשע־עשרה
הגנה ואי שוויון · גם מי שזוכה להגנה יכול להישאר במעמד נחות
היררכיה דתית, שליטים שכפו את דתם ורבעים נפרדים עיצבו את ההדרה המוקדמת של יהודים במרוקו.
תנאי ההגנה
מעמד הד׳ימי אפשר לקהילות יהודיות לקיים את דתן ואת מוסדותיהן. בתמורה הן שילמו מס מיוחד והיו כפופות למעמד משפטי נחות. ההסדר אפשר נוכחות יהודית ממושכת, אך לא שוויון זכויות. ההגנה והאפליה היו חלק מאותה מסגרת; אופן האכיפה השתנה ממקום למקום ומשליט לשליט.
כאשר ההגנה מפנה מקום לכפייה
תחת שלטון האלמוחדים במאה השתים עשרה נאלצו יהודים להתמודד עם לחץ להתאסלם או לברוח. הרמב״ם כתב על המרת דת בכפייה בעת שחי בפאס, לפני שעזב שוב בשנת 1165. דבריו עסקו בדילמת הישרדות ממשית. הרדיפה נבעה מרצון השליטים לכפות אחידות דתית, ולא מעימות בלתי נמנע בין שכנים.
גבולות המלאח
בפאס, ובהמשך במרקש, הוקמו רבעים יהודיים נפרדים שנקראו מלאח. במאה השש עשרה הועברו יהודי מרקש לרובע מוקף חומה. רבעים כאלה אפשרו חיי קהילה והגנה מסוימת, אך גם כפו הפרדה. השער ביטא את המעמד הלא שוויוני שנקבע ליהודים בתוך העיר.